#BACKTOTHEBASICS - הלחנה ועיבוד
המוטיב החוזר של ימי צעירותנו היה ה"סאונד של חו"ל", ומאחר ובאותה תקופה (שנות ה-90) גל רוק עוצמתי שטף את תודעתנו הכמהה למוזיקה, השיח היה על סאונד תופים קטלני, גיטרות ענקיות וכו. מאז עברו שנים והרבה דברים שבזמנו נשמעו מטריפים היום נשמעים (לי לפחות) כאילו הוקלטו במקלט בשכונת התקווה (NO OFFENCE לתקווה...:)), ובאופן כללי נדמה שהעתיד כבר כאן: הניואנסים והדקויות שהופכים ז'אנרים למה שהם הופנמו גם פה בישראל והתובנות הקשורות להפקה חדרו עמוק, כך שאנחנו יכולים להגיד שגם פה יש לנו סוף סוף סאונד של חו"ל.
אז אחרי שהגל הזה סחף אותנו אולי הגיע הזמן לגל הנגדי שיבוא ויאזן. התחושה היא שיש לנו עכשיו הפקות עם סאונד טוב, מצוחצח, מנייריסטי ומוגדר, אבל איפשהו בתוך המקצוענות נעלם לנו השיר, ונשארנו בלי פזמון לשיר באוטובוס...(פיגור אוף ספיץ' - אפשר גם במקלחת לצורך העניין).
אז הנושא של הפוסט הזה הוא תפקידו של המפיק כשהוא נוגע בבשר החי - הרבה לפני המיקרופונים, הדיסטורשן, האי קיו, והקומפרסור - כשהשיר (ו/או האלבום) הוא עדיין רעיון בראש והמטרה היא להוציא ממנו את המקסימום מבחינת הערך האמנותי שלו ומבחינת המיקום שלו בשוק המוזיקלי.
אומרים שהדברים היפים ביותר נולדים מתוך קונפליקטואליות ותהליך של התבגרות מיוסרת, ובמוזיקה הרבה פעמים תהליכים של דרמות אישיות וקולקטיביות הולידו יצירות מופת. בהקשר הזה, עבודה של מפיק עם להקה היא תהליך בעל היבטים קונפליקטואליים רבים. לא כל להקה פתוחה לסוג כזה של שיתוף פעולה, בייחוד ברבדים הראשוניים של הלחנה ועיבוד עם אדם חיצוני שנקי מהאמוטיביות הקשורה לחוויה הקבוצתית של הלהקה.
בניגוד לאמני מיינסטרים,או אמני מוזיקה מזרחית למשל, אשר רגילים לתהליך עבודה שבו מלחינים כותבים עבורם, להקות נוטות לראות את עבודת הלהקה כחוויה מאד אינטימית ולעתים סגורה, משהו שאיש חיצוני לא יוכל להבין, חוויה שאינה יכול להיתפס על פי קני מידה מוזיקליים "כלליים" או "רגילים". אולם כשהפתיחות לסוג כזה של שיתוף פעולה קיימת, יכול להתחיל תהליך שאמנם מעמת את הצדדים אחד עם השני, אך בצורה יצירתית וקונסטרוקטיבית, עוזר לעצב אנרגיית נעורים אנרכיסטית ובועטת, פוטנציאל שהוא כמו יהלום לא מלוטש, ולהפוך אותו לשפה מוזיקלית שיכולה להגיע לאלפי אנשים ולגעת במקומות הנכונים.
בשלב ראשון, מפיק מוזיקלי מהסוג הזה, הוא אדם בעל ידע רחב בתאוריה מוזיקלית, ויכול לתקן וללטש איפה שהחוקים המוזיקליים נשברים יתר על המידה. נכון, לא בכל מקום דיסוננס הוא דבר רע, ולא הכל צריך להיות על פי כללי הקונסרבטוריון, אבל עדיין יש גבול למה שהמאזין יכול לספוג בלי שזה יתחיל להפריע - ומפיק יודע טוב יותר לזהות את הגבול הזה ממוזיקאי שמנגן את השיר הספציפי כמה פעמים בשבוע בשנה-שנתיים האחרונות.
כמוכן, מפיק במצב המתואר טוב יהיה אם יהה בעל נסיון עשיר. אין פה כוונה להפלות את הצעירים יותר, בייחוד כי יכולות בתחום הזה הן דבר מאד סובייקטיבי ואין "איש אחד שמתאים לכל פרויקט", אבל עדיין, האלמנט המכריע פה הוא הזיכרון: ספיגה אקטיבית של מוזיקה לאורך זמן, כחלק מתהליך עבודה והתבגרות ביצירה ובחיים, יוצרת בראש של המפיק תבניות של מהלכים מוזיקליים וכיוונים הפקתיים, שלל של אופציות ושבילים ללכת בהם בדרך אל המטרה. לזה יש להוסיף את ההבנה של איך הקהל יגיב - האמוטיביות שמוחזרת מהמאזין אל מול סוג מסוים של מנגינה, של ביצוע, של ליווי. לכן המפיק יכול להגיד לאמן/להקה משהו כמו - "חבר'ה, הפזמון פשוט לא עובד ככה", אבל לא בשלב המיקס כשהכל מוקלט, אלא עוד בשלב הסקיצה, שבו אולי שינוי של תו יעשה יותר הבדל מ-20 פלאגינים ואינספור שעות מול המסך.
עוד דבר לקחת בחשבון הוא שבשביל להקות רבות ה"שיר" הוא רצף האקורדים שמרכיב אותו. לכתוב שיר זה לכתוב את האקורדים. למעשה, מבחינה מסורתית האקורדים הם בעצם חלק מהעיבוד, לאו דווקא מהלחן. כהגדרת ויקיפדיה לערך עיבוד מוזיקלי: "המעבד המוזיקלי משתמש בחומר הגלם המוזיקלי – הלחן (מלודיה) וההרמוניה (אם כבר קיימת; המעבד יכול לבנות או לשנות אותה) – כדי "לעצב" את הביצוע." והאלמנט הזה יכול להיות מכריע ביותר - הרבה פעמים שינוי של האקורדים תחת מנגינה מסויימת גורם להשפעה האמוטיבית שלה על המאזין לגדול משמעותית.
על אותו משקל, פעמים רבות התנאים בחדר החזרות, בייחוד בז'אנרים רועשים יותר, גורמים לכך שהזמר לא נשמע מספיק, וכתוצאה מכך המרכיב החשוב ביותר בשיר, המנגינה, מוזנח. וכאן לא ניתן להפריז בחשיבות העניין: עם כל המקצועיות והביצוע והניואנסים, וגם אם אתם רוצים להיות שונים מכולם ומיוחדים, עדיין מה שאנשים יזכרו בסופו של יום זה את המנגינה, המלודיה, זה מה שיתנגן להם בראש וזה מה שיישאר להם כשהם יחזרו הביתה, ולכן לפני שאתם לוחצים רקורד, תלבשו את פיאת המוצרט שלכם ויחד עם המפיק - תחשבו על התווים.
כי מה שכל התותחים כבר הבינו, זה שאם כל האהבה שלנו לציוד, לתכנות, לכלים, לתחכום, לסוניק קווליטי וסאונד מיליון דולר - גם אם מקליטים אותו עם הטלפון, בסופו של דבר, השיר מנצח.
שירים יפים לכולם
דאבל דוט DOUBLE DOT
